<h1>פירוש הריב"ן — פסחים</h1>
<h2>דף ד.</h2>
[פסחים מ"א ע"א] סוף ד"ה יכול יהא מותר. והוי ליה לאו שבכללות וקסבר אין לוקין עליו, ונהי דלא לקי איסור מיהו איכא שם, פסח נמי לאו תולדות אש היא, והכא נמי אימ' האוכלו פטור ולא תדרוש ובשל מבושל מכל מקום.
<h2>דף ד:</h2>
[פסחים ס"ה ע"א] והלא דם התמצית. של פסחים הרבה מעורב בזה שנתקבל ונשפך, והואיל ודם התמצית אינו ראוי לזרוק כדלקמן, ודם כשר שנשפך שם בטל במיעוטו, ומאחר שבטל מה תועיל לו זריקה. ר' יהודה לטעמיה. דאמ' דם הוא להתחייב עליו כרת, והילכך ראוי לזרוק הוא ולא בטל. והאי שינויא לאו כלום הוא, דסוף סוף הא לא נתקבל בכלי ופסול ומבטל ליה להאיך שנתקבל ונשפך, ומיהו תלמודא לא פריך ליה מפסול דקבלת כלי, דעדיף ליה פסול עצמו דבעינן דם הנפש וליכא. דם התמצית. של חולין וקדשים. באזהרה ולא בכרת. ובמסכת כריתות [ד' ע"ב] מפר' טעמ' חמשה לאוי כתי' בדם ומייתרי חד לדם התמצית. לענין כפרה. שאינו ראוי לזריקה.
<h2>דף יט:</h2>
[פסחים ע"ב ע"א] תינוקות יש להם קיצבה. מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד אחר שבת יודע הוא שאין למול בשבת אלא אחד. ושכח ומל של אחר השבת בשבת חייב. דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא, דעדיין לא הגיע זמנו, ומודי ר' יהושע דחייב. את של ערב שבת בשבת. כסבור שהוא של שבת, וזה של ערב שבת היה אתמול חולה או שנאנס, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת, דהואיל ועבר זמנה ימתין עד למחר. ר' אליעזר מחייב חטאת. דלית ליה טועה בדבר מצוה פטור. ור' יהושע פוטר. דטועה בדבר מצוה ועשה מצוה הוא, ואע"ג דחילל שבת שלא כדת מכל מקום מצות מילה קיים, והכא נמי אע"ג דאית להו קיצבה ליפטר, דמכל מקום עשה מצוה, דכל הזבחין שנזבחו שלא לשמן כשירין, וזה שמצא זבח אחד בעזרה ושחטו לשם תמידי ציבור כשר לזבחו הראשון. הכא במאי עסיקינן כגון שקדם ומל את של ערב שבת. ובשעה שמל את זה עדיין שניהם עומדין, ומשום הכי פטור אע"ג דיש להם קיצבה דטרוד היה באחד מהם דיודע הוא שהיום הוא חובת האחד עליו וטועה בדבר מצוה הוא, ומתני' כגון דקדים ושחיטנהו לאמורי ציבור, דהשתא לא הוה טרוד בשחיטתן דליהוי טועה בדבר מצוה משום טירדא, וקיצבה נמי יש להם ולא מיחלפי ליה, הילכך כיון דלא טריד ולא מיחלף כולי עלמ' מודו דחייב, אבל פסח אע"ג דקדים שחטינהו לכולהו כיון דאין להם קיצבה מיחלף ליה האי זבח, כסבור פסח של אחד הוא ושוחטו והוה ליה טועה בדבר מצוה ופטור. ואע"ג דקדים כו'. בתמיה'. מאבל ערב. מקום. ושכח ומל של ערב שבת בשבת דחייב. ואע"ג דעשה מצוה. על מה נחלקו כו'. דקס"ד השתא דרישא דמחייב ר' מאיר בשמל את שניהם על ידי ששניהן כבר הגיע זמנו ומל את של שבת תחילה כמשפטו שזמנו היום ואחר כך מל את של אתמול, ואע"ג דעשה מצוה, כיון דלא רמיא טירדא עליה בתר דמהליה לשל שבת לאו טועה בדבר מצוה הוא, וסיפה פטור משום דטריד בשל שבת והוחלף ליה של מחר, דבהא ודאי לא קאמ' שמל את שניהם דליכ' דטעי בהכי, אלמ' היכ' דלא טריד ביה האידנא לר' מאיר כמו שכח ומל של ערב שבת בתר דמהליה לשל שבת חייב. ותסברה. דטעמ' משום הכי הוא. השתא סיפה דלא עביד מצוה. דעדיין לא הגיע זמנו פטר, רישא דעבד מצוה מחייב. אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון. שנתחלף לו אתמל של שבת בערב שבת ומלו בערב שבת ועדיין לא נודע לו טעות וסבר שזה העומד למול של שבת הוא, ואע"ג דטריד ביה דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו וגם מצוה עשה, אפילו הכי חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו, וסיפה נתנה שבת זו לידחות אצל זה של שבת, וטעה בדבר מצוה ואפילו לא עשה מצוה לר' מאיר פטור, והשוחט לשם אימורי ציבור ניתנה שבת לידחות אצל קרבנות ציבור, ואע"ג דקדים שחטינהי לאימורי ציבור ברישה אפילו הכי הרי שכח, ועל ידי שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי ציבור ושחטו לשמן.
<h2>דף כ:</h2>
[פסחים ס"ה ע"א] והלא דם התמצית. של פסחים הרבה מעורב בזה שנתקבל ונשפך, והואיל ודם התמצית אינו ראוי לזרוק כדלקמן, ודם כשר שנשפך שם בטל במיעוטו, ומאחר שבטל מה תועיל לו זריקה. ר' יהודה לטעמיה. דאמ' דם הוא להתחייב עליו כרת, והילכך ראוי לזרוק הוא ולא בטל. והאי שינויא לאו כלום הוא, דסוף סוף הא לא נתקבל בכלי ופסול ומבטל ליה להאיך שנתקבל ונשפך, ומיהו תלמודא לא פריך ליה מפסול דקבלת כלי, דעדיף ליה פסול עצמו דבעינן דם הנפש וליכא. דם התמצית. של חולין וקדשים. באזהרה ולא בכרת. ובמסכת כריתות [ד' ע"ב] מפר' טעמ' חמשה לאוי כתי' בדם ומייתרי חד לדם התמצית. לענין כפרה. שאינו ראוי לזריקה.
<h2>דף כח.</h2>
[פסחים נ"ז ע"ב] אחוי בידיה. בלשון שחוק. אימתא דמלכותא. לא דיו שלא אמר כמותי, אלא שאמ' אף בלשון שחוק. דאשקליה. שהשיאו עונו וגמולו. למיטרפסיה. גמולו. לא תנא. לא שנה משנה ובריית'. כבשים קודמים לעזים. בכל מקום כת' כבש תחילה. ת"ל [ויקרא ד'] אם כבש יביא קרבנו לחטאת. כאן הקדים שעירה לכבשה כדכת' בפר' עליונה והביא את קרבנו שעירת עזים וג' והדר אם כבש יביא את קרבנו וג' והכי מפר' בתורת כהנים [דבורא דחובה פרק י' ה"ט]. אם כבש אם עז. גבי שלמים כתי' ומדלא הראה לך הכתי' רמז מבחר בזה ש"מ שניהם שוין.
[פסחים נ"ז ע"א] ארבע צווחות. כלומ' ארבע קולות נשמעו בעזרה מהן לשבח כהנים ומהן לגנאי, כגון על בני עלי ויששכר איש כפר בידקאי. שטימאו את ההיכל. ששיהו את קיניהן, מעלה עליהם הכת' כאלו שכבון. כריך ידיה בשיראי. וחציצה פוסלת בקדשים, דבענן ולקח הכהן שיקח בעצמו, ועוד דבזיון הוא. ישמעאל בן פיאבי. כשר היה אבל בני ביתו היו בעלי זרוע כדאמרן. שלש מאות עגלים. שהיה
מגדל בביתו כהנים הרבה. לא נמצא נותר. שהיו לו אוכלין הרבה כהנים. מאי סלק' ביה. מה גמול נשתלם. מלכא ומלכתא. מלכי בית החשמונאי. גדיא יאי. גדי טוב למאכל
מן הכבש.
